ברכות ה׳ ב:ה׳-ו׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

5 רש"י פתח ↗

ארבע מראות – שאת ותולדתה בהרת ותולדתה. בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל. שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה:

5 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ושואלים: והאם נגעים לא יסורים של אהבה הם? והתניא והרי שנינו בברייתא: כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו שמנו חכמים בצרעת עיין ויקרא יג — אינן אלא מזבח כפרה!

5 אור החיים על ויקרא פתח ↗

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, אָמַר ״זֹאת״ לְמַעֵט כָּל הָעֲלִיּוֹת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ עוֹלָה, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מִי הִיא זֹאת, וְאָמַר הִוא הָעֹלָה כְּבָר, דִּכְתִיב שיר השירים ג:ו ״מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר״. ״עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ הֵם שְׁנֵי פְּרָטִים שֶׁאָנוּ בָּהֶם, הָאֶחָד שֶׁאָנוּ בְּנֵי תּוֹרָה, מַה שֶׁאֵין בְּכָל הָאֻמּוֹת, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאָנוּ מְיֻסָּרִים בְּגָלוּת וְיִסּוּרִין וְדַלּוּת. כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה אָמַר עַל מוֹקְדָה שֶׁנִּמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לָאֵשׁ, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תענית ד. הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנָן דְּרָתַח אוֹרַיְתָא וְכוּ׳, וּכְנֶגֶד הַגָּלוּת וַעֲנָפָיו אָמַר עַל הַמִּזְבֵּחַ כִּי הַיִּסּוּרִין מִתְיַחֵס לָהֶם שֵׁם מִזְבֵּחַ לִהְיוֹתָם כַּפָּרָה, וְכֵן הוּא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים ברכות ה.. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי בְּאֶמְצָעוּת שְׁנֵי דְּבָרִים תִּהְיֶה עֲלִיָּתֵנוּ מְיוֹעֶדֶת בַּהַפְלָגוֹת הַמְּעֻלּוֹת מְשֻׁנּוֹת לְשֶׁבַח שְׁבָחִים אֲשֶׁר לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה.

6 חידושי אגדות פתח ↗

מזבח כפרה הוו וכו'. היינו דאין הקרבן מכפר רק על השוגג:

6 צל"ח פתח ↗

מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו. לכאורה קשה דקארי לה מאי קארי לה וכי ס"ד ביסורין שאינן של אהבה שאינן באים לכפר ואטו למגן שלחם הקיבה והרי לא עביד הק"בה דינא בלא דינא ולפרעון חוב העונות הם באים ולכן נקרא פורענות שהמה פרעון על חוב של העונות וגם על התרצן קשה דקאמר מזבח כפרה הוו של אהבה לא הוו ולענין מזבח כפרה מאי ארי' מראות נגעים כל יסורי' ופורעניות באו לכפרה. ונראה כאשר נדקדק באמרו מזבח כפרה מה ענין הזכרת המזבח לכאן וה"ל למימר כל מי שיש בו א' מארבע וכו' אינן אלא כפרה ונראה דבכל קרבנות הנאכלים אין המזבח לבד מכפר אבל אכילת הכהנים מכפר וכדתניא בפרק תמיד נשחט ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אבל עולה שכולה כליל המזבח לבד הוא גומר כל הכפרה ועולה באה על הרהור הלב ועל המחשבה אין הק"בה מעניש כמבואר בשלהי פ"ק דקידושין ואם כן היסורין אינן באים בשביל עונש אם הם באים בשביל הרהור אבל אע"פי שאין הק"בה מעניש על המחשבה אעפי"כ נפרד הדביקות ואי אפשר לו לדבוק בשכינה ע"י פגם המחשבה ובאים היסורים למרקו שיכול להתדבק בשכינ' וזהו יסורים של אהבה ומשני מזבח כפרה הוו דהרי עולה מכפרת אחייבי עשה ובעידן ריתחא ענשי מלמעלה אעשה ובאו היסורים לכפר אבל יסורים של אהבה לא הוו ודוקא ד' מראות הללו אבל שאר יסורים באים על ח"כ ושאר עבירות חמורים ואינן כלל דמות עולה:

5 וּנְגָעִים לָא? וְהָתַנְיָא: כׇּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ — אֵינָן אֶלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה!

6 מִזְבַּח כַּפָּרָה — הָווּ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה — לָא הָווּ.

5 רשב"א פתח ↗

הא דאמרינן: במי שיש בו אחד מארבע מראות נגעים הללו דהוי מזבח כפרה. ואמרינן:

5 ספורנו על ויקרא פתח ↗

נֶגַע צָרַעַת הוּא. הִנֵּה אָמַר לִפְעָמִים ״נֶגַע צָרַעַת הוּא״, וּפְעָמִים ״צָרַעַת הִיא״, וּפְעָמִים ״צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הוּא״, וּפְעָמִים ״נֶגַע הוּא״, כִּי אָמְנָם יֵשׁ לַצָּרַעַת כְּמוֹ לִשְׁאָר הָחֳלָאִים עִתּוֹת הַתְחָלָה וְתוֹסֶפֶת וְתַכְלִית, וְאִם יֵרָפֵא הַחֹלִי תִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה גַּם כֵּן. וַיִּקְרָא לְהַתְחָלָה ״נֶגַע״ בִּלְבַד, וּלְתוֹסֶפֶת ״נֶגַע צָרַעַת״, וּלְתַכְלִית ״צָרַעַת״, וְכַאֲשֶׁר תִּתְיַשֵּׁן תִּקָּרֵא ״צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת״, וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה בִּירִידָה יֹאמַר ״נִרְפָּא הַנֶּגַע״, ״נִרְפָּא הַנֶּתֶק״. וּבִהְיוֹת זֶה הַמִּין מִן הַחֹלִי לְעוֹנֶשׁ, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבֵּחַ כַּפָּרָה״ ברכות ה:, נָתַן זְמַנֵּי הַהַסְגֵּר לְעוֹרֵר אֶל הַתְּשׁוּבָה, כַּאֲמָרוֹ ״וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן״ איוב לו:י.

5 משך חכמה פתח ↗

ויעשו כו' וישלחו אותם כו' כאשר דבר ד' אל משה כן עשו בנ"י. הנה בכל התורה כולה בנח ובאברהם, ובפסח ראשון ושני, ובעשיית המשכן, ובלוים, ובקרבנות כתיב כאשר צוה ד' את משה כן עשו, וכאן פתח צו את בנ"י ומסיים כאשר דבר כו'. ופלא הוא. ונראה, משום דצו דריש בספרי זירוז, ובדבר שיש בו חסרון כיס ואינו אלא לשון אזהרה, והוא בגזרת פקוד ומצוה דבר שלטון, וכאן מצד המצוה לשלוח מצורע חוץ למחנה ישראל, זה אינו קשה ואינו צריך פקודה ואזהרה, רק מצד המצורעים לשלחם חוץ לענן ולריב עמהם, אבל המצורעים קבלו זה בשמחה להתכפר מעונם מזבח כפרה ברכות ה' רש"י, א"כ לא היה כמקיים אזהרה, רק כאלו דבר ד' ג"כ עשו, וכמו דאמר בספרי, שאף הטמאים לא עכבו ולא היו המשלחים צריכים לריב עמהם, והיה נקל לקיים את זה. ודו"ק.

6 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ומשיבים: אמנם נגעים מזבח כפרה — הוו הינן, שיש בהם משום כפרת עוונות של אדם, ואולם יסורים של אהבה לא הוו אין הן.

« ברכות ה׳ ע״א ברכות ו׳ ע״א »